חודש לאחר תחילת המלחמה, כשחזר עידו הביתה, שאלה אותו אימו, כיצד ילד חופש שכמוהו מסתדר בתוך טנק צפוף, ענה לה עידו שהחופש מתחיל כאן וטפח על ליבו. 

זה עידו. בן אביבה ואבשלום. אח בכור לבר. נולד ביום כ' בכסלו תשמ"ו (3.12.1985) ביישוב הררית שבגליל. בהיותו בן חמש עברה המשפחה לקיבוץ משאבי שדה שבנגב, שם החל עידו את לימודיו בבית הספר היסודי "משאבים". כשהיה בן שמונה התמקמה המשפחה בראש העין, וכאן, בשכונת גבעת הסלעים, גדל עידו וחי את חייו עד יומו האחרון. עידו התחנך בבית הספר היסודי "אפק", בחטיבת הביניים "גוונים", ובבית הספר התיכון "בגין". משך כשנתיים היה פעיל בשבט "העוגן" של תנועת "הצופים". את פרויקט המחויבות האישית שלו, בכיתות י-י"א, הקדיש לפעילות התנדבותית ב"משמר האזרחי". הוא נהנה מהאחריות הרבה אשר הוטלה על כתפיו ואף קיבל תעודת "מתנדב מצטיין".

 

בכל המסגרות בהן למד ופעל, ערך החופש היה זה שהוביל אותו. לא תמיד בהתאמה לכללים ולמסגרת, אבל באמונה שלמה שחופש אמיתי הוא בנשמה וברגש. 

עידו נפל בקרב בדרום לבנון, בשבת, י"ח באב תשס"ו (12.8.2006), באחד הקרבות הקשים של המלחמה, כאשר הטנק שלחם בו בסלוקי נפגע מטילי נ"ט. עמו נפלו מפקדו, סרן שי ברנשטיין, וחברו לצוות סמל-ראשון עמשא משולמי. חבר צוות נוסף נפצע. לאחר המלחמה קיבלו הארבעה ציון לשבח מטעם מפקד אוגדה 162.

וכך נכתב בכתב הצל"ש של עידו: "סמל עידו גרבובסקי תפקד במהלך הלחימה כתותחן בטנק מ"פ סרן שי ברנשטיין. סמל-ראשון עידו תפקד באופן עצמאי בטנק, והיה שותף בכמה קרבות בכפרים אלו: מרכבה, תלוסה ומג'דל סלים שבהם הרגו הוא וצוותו כמה מחבלים. בצהרי שבת, כשטיפס טנק המ"פ בציר העולה למבואות הכפר ע'נדוריה, קרס הציר מאחורי טנק המ"פ ונוצר נתק בין כוח המ"פ לשאר הפלוגה מאחור.

כשעה ארוכה נלחם הטנק בגבורה, כשהמ"פ מנסה לחפש ציר תנועה חלופי לגדוד הנע בעקבותיו. הצוות תפקד באופן עצמאי עת שהמ"פ היה עסוק בלחימה, בניסיון חיפוש ציר וחילוץ טנק מ"מ 2 שנתקע בסמוך. סמל-ראשון עידו, כפי שנהג בכל שבועות הלחימה, סרק באופן עצמאי, איתר מטרות ודיווח למ"פ על ממצאיו גם כשהבין שטנקי הפלוגה הסמוכים נפגעים. ... סמל עידו גרבובסקי הפגין רוח לחימה, יוזמה, אומץ לב תחת אש, אחוות לוחמים, קור רוח ועצמאות." 

במבצע חילוץ מורכב וממושך תחת אש כבדה פונו עידו ועמשא שנפגעו אנושות למטע זיתים, שם מתו מפצעיהם. הוריו של עידו מספרים את אשר שמעו מחבריו לפלוגה על רגעיו האחרונים: "עידו נתן נשיפה עמוקה ואחרונה וחבריו צעקו 'גרבובסקי אנחנו אוהבים אותך'."

 

עידו היה בן עשרים בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית שבבית העלמין בראש העין. הותיר הורים ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

בתום המלחמה הוחזרו למשפחתו של עידו חפציו, וביניהם הדגל. חבריו של עידו ממשיכים לקחת  את הדגל המקורי למסעותיהם בעולם, ומצטלמים עימו. 

בית הספר "אפק" בראש העין הנציח את עידו ב"גינה של חופש" – גינה קהילתית שבה ניטעים גידולים אקולוגיים. חטיבת הביניים "גוונים" מקיימת כל שנה ריצת ניווט, וכן נטעה עץ לזכרו והקימה בבית הספר פינה על שמו – "פינה של חופש". תיכון ״בגין״ בו למד עידו בראש העין, בשיתוף העיריה, בחר להנציח את זכרו ורוחו בדרך מיוחדת. מרוץ שליחים בטבע בהשתתפות שכבת יב' וחיילי פלוגת להב גדוד 9. ספורט אמנם לא היה אהבתו הגדולה, אבל המרוץ בטבע והפעילות המשותפת, יוצרים תחושת גיבוש חזקה, מחבקת ומרגשת כל שנה מחדש. 

מחלקת חיילים בבסיס "חוות השומר" אימצה את עידו ויצאה למסע בעקבותיו, כשדגל החופש מחדיר בהם מוטיבציה ברגעי הקושי.

 

מתוך אהבתו לפלוגת "להב", רכש אביו פנסים לכל חיילי הפלוגה, ועליהם הכיתוב "האור של עידו". "מבחינתנו", כתב, "הפנס שמסמל את עידו ואת אור דרכו, יכול גם להאיר את דרכנו ולנתב אותנו כשהדרך לא כל כך ברורה, להאיר כשכבר לא רואים את האור בקצה המנהרה והכול חשוך. זה האור שבזכותו השתנינו."

  • YouTube
  • Facebook
w.png

מטע של חופש